אחר כך אמר ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד. ויאמרו הארץ אשר הכה ה' ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה. יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה. הנה שאלתם היתה רעה כנגד רצון השם ורצון משה. כי מאסו בארץ חמדה ורצו לשבת בארץ טמאה מלאה גלולים ורוח הטומאה. עד שאמרו בסתרי התורה שכמו שיש צד ימין בעשר ספירות קדושות. כן יש לצד שמאל עשר ספירות טמאות. כאומרו זה לעומת זה עשה האלהים. והם רמוזות בזה הפסוק כאומרו עטרות ודיבון ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובעון. שהם תשעה תיבות ועטרותיהם שנים. הרי כאן עשר במקום עשר. והם לא ראו זאת הטומאה והכיעור. אבל ראו ארץ יעזר שנראה להם שעוזרת אותם. וזהו ויראו את ארץ יעזר. ולא ראו קדושת ישראל וחבתם. ולכן אמר ויאמרו אל משה. ולפי שמשה חרה לו על זה והראה להם פנים זועפות. חזרו לומר ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדיך אל תעבירנו. כי בידך הכל ואתה הראש ואע"פ שדברנו לכולם ביחד. אל יחר אפך בעבדך כי אתה הנותן ולא אחר. כי אולי חשבו שעל זה חרה אפו. ואז השיב להם משה האחיכם יבואו למלחמה. איני חושש בעבור כבודי. אלא בעבור הרבים. היתכן שאחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה. והתחיל לגלות להם הרעה שעשו בזה. לשבר לבות בני ישראל מעבור את הארץ ארץ חמדה. אשר נתן להם ה' אחר תלאה רבה כה עשו אבותיכם וגומר. ואחר שהארץ היא צבי לכל הארצות נתונה מיד ה'. היאך אתם מואסים בה. ואולי יחשבו בנ"י גנות גדולה או מום נסתר. ויזכרו דברי המרגלים וכבר נשבע השם להם שלא יראו את הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב כי לא מלאו אחרי ה'. כלומר כי קדושת השם היא הראשונה. ואחריה קדושת הארץ. וזהו כי לא מלאו אחרי. אבל יהושע וכלב מלאו אחר ה' (והפרו) [והכירו] קדושת הארץ שהיא קדושה שנייה לקדושת השם. והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים. ולמדתם דרכי אבותיכם המרגלים. ולמדתם ג"כ מקרח ועדתו שהפריש עצמו מהקהל. ונקראו החטאים האלה בנפשותם. וכן אתם תרבות אנשים חטאים. שאתם רוצים להפרד עצמכם מקהל ישראל. באופן שבזה שחתם לכל העם הזה. ואתם מנאצים את ה' ומואסים בארץ הקדושה:
ורבותינו ז"ל לקחו דרך אחרת ואמרו. שמשה חטא על שדיבר על קדושים אשר בארץ. אברהם יצחק ויעקב. באומרו והנה קמתם תחת אבותיכם. וכי אברהם יצחק ויעקב אנשים חטאים היו. אמר לו משה ממך למדתי שאמרת את מחתות החטאים האלה. אמר לו בנפשותם אמרתי. להורות שעונשו גדול המבייש שוכני עפר. ודרך הפשט צלולה. וכששמע משה וחרה אפו. ויגשו אליו ויאמרו אין רצוננו שלא לעלות ולסייע לאחינו. כי אנחנו נחלץ חושים. וזאת ההגשה היא הגשה לפיוס. על שחרה אפו בהם בדברים קשים. ולמלחמה שאמרו ואנחנו נחלץ חושים. ואמרו למשה ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' למלחמה. ולפי הפשט אמרו כי תשובון מאחריו. שרמז להם בזה שלא רצו בקדושת א"י. ובזה שבו מאחרי ה' כאלו עובדי ע"ז. כאומרם כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. ובזה הלכו לאחור ולא לפנים. ולכן נחשדו כשבנו המזבח כאלו בנו במה. וכ"ז לפי שנשארו חוצה לארץ לא ענו על זה. אבל חזרו לומר כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתינו אלינו. ומהיכן באה נחלתם להם או מי נתנה להם. והלא הם היו שואלים יותן את הארץ הזאת לעבדיך. והאיך גזרו אומר כי באה נחלתנו אלינו. ואין זה דרך מוסר. אבל בזה השיבו למשה והבינו דבריו. ואמרו אל תתמה על החפץ. כי כך גזרה חכמתו יתעלה מימי עולם. שתהיה נחלתנו בחוצה לארץ. ממאמר אמנו שאמרה בא גד. לרמוז שיבואו בני גד במסלותם מארץ כנען וישובו לארצם. וזה רמוז יותר בכתיבת מלה אחת. לרמוז על הבגידה הגדולה שעתידין לעשות בני גד כבוש אדם חוצה לארץ כמו שהארכתי במקומו. וכן רמז יעקב בברכותיו באומרו פחז כמים אל תותר כי פחזו ומיהרו כמים במרוצתם להשאר חוצה לארץ. ובגד אמר גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. שחשב שלקח נחלה בראשונה ונשאר באחרונה כמו העקב. וזהו והוא יגוד עקב. ולפי שנתגלה סוד זה לבני גד ולבני ראובן. אמרו מברכת אבותינו אנו צריכין ליקח זאת הארץ ולא תאשימנו בזה. וזהו כי באה נחלתנו אלינו. כבר באה נחלתינו מששת ימי בראשית. ועכ"ז הדבר היה בבחירתם ובגדו בה' וחמדו ארץ טמאה. לפי שהיה המקום מקום מקנה וחשבו עצמם אנוסים כאומר כי באה נחלתנו אלינו. וכן אמרו למשה ואתנו אחוזת נחלתנו מעבר לירדן. ולפי שראה משה שהם בחרו בחוצה לארץ לפי שהיה ארץ מקנה. הודה לדבריהם בכאן. אבל בברכותיו הודיע להם חטאם. ולכן אמר ברוך מרחיב גד. כי הם חשבו שארץ ישראל קטנה מהכיל אותם. ולא ראו שנקראת צבי לכל הארצות. מה צבי זה אין עורו מחזיק לבשרו וכו'. ולכן אמר ברוך שהרחיב גבולם. כי הם חשבו שלקחו נחלה בראשונה ונשארו באחרונה. וזהו וירא ראשית לו. כי להם היה ראשית. ואינו כן כי היא נחלה מבוהלת בראשונה. וכבר הארכתי בזה בפרשת ויצא יעקב. ולפי שידוע שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו אמר אם תעשון את הדבר הזה וכו'. ואם לא תעשון:
ולפי שבני גד הם נתנו זאת העצה לראובן והם התחילו בבגידה. אמר ויאמרו בני גד ובני ראובן עבדיך יעשו. ואז צוה ליהושע ולאלעזר. לפי שהוא לא היה עובר שם. שיתנו להם הארץ הזאת אם יעברו עמהם וישלימו דבריהם. וזאת הצוואה היתה בדבר השם לפי שנמלך בשכינה והסכים לדבריהם. אחר שהיו בעלי בחירה ורצון. ולכן אמר בכאן אם יעברו בני גד כל חלוץ למלחמה לפני ה' בהסכמתו. ולכן אמרו עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה אם השם יסכים בזה. וזהו עבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה'. רוצה לומר בהסכמתו. ואז נמלך בשכינה והשם הודה לדבריהם. ולכן אמרו את אשר דבר ה' אל עבדיך כן נעשה. אחר שהוא הסכים על ידיך. ואז ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף. וא"ת מי הכניס כאן חצי שבט מנשה כי הם לא שאלו דבר. ואולי כי הם גם כן נתחברו עם ראובן וגד לשאול זאת הארץ לנחלה. והכתוב לא הזכירם לפי שהיו המועטים. שאם לא כן לא היה משה מכריחם לשבת בחוצה לארץ. ואולי נסתייע ממה שאמר ולחצי שבט מנשה בן יוסף. כי די שיאמר לחצי שבט מנשה. למה אמר בן יוסף. אלא להודיענו כי מעשה אבות יעשו בנים. וכמו שיוסף אמר והעליתם את עצמותי וגומר. ולא אמר שיעלוהו להקבר בארץ כמו שאמר אביו. ואם לא יניחוהו המצריים אין על המשתדל אשם. וכן עשו בניו שרצו להשאר בארץ טמאה:
והנכון בזה כי הם לא באלו זה אחר שלא נזכר. אבל משה צוה זה במאמר השם. שיבארו חצי שבט מנשה עם אלו השני שבטים להגין עליהם ולהצילם מצרתם. לפי שצדיק יסוד עולם. וזה שמו אשר יקראוהו יוסף הצדיק. לפי שהוא מעמיד העולם. ולכן נקרא יוסף אדוני הארץ דכתיב דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות. ולכן רצה השם שישאר חוצה לארץ חצי שבט מנשה בן יוסף. בענין שזכות יוסף יסייעם. וחצי שבט הנשאר ושבט אפרים יעלו עמהם לארץ כנען שיהיו (שמין) [זכות] יוסף עם כל שבט ושבט. כי יוסף ובניו הם שלשה. והם ששה חצאים נופל עם כל שני שבטים חצי שבט. לכן צוה בכאן שישאר חצי שבט מנשה עם אלו השני שבטים. וישאר חצי שבט מנשה ושבט אפרים ויוסף לעשרת השבטים הנזכרים. בענין שזכות יוסף הצדיק יסוד עולם יהיה עם כולם. ולכן הזכיר מנשה בן יוסף. לרמוז כי בסבת יוסף הצדיק היה זה. וכל זה לפי שהוא נקרא אדוני הארץ. וכל חפצו ורצונו היה ליקבר בארץ. ולפי שראה שהדבר נמנע אמר והעליתם את עצמותי מזה אתכם. והשביעם על זה ולמד לאחיו שיעלו עצמותיהם עמו. כאומרם מלמד שאף עצמות כל השבטים העלו עמו. ואם כן אחר שהוא יסוד עולם. ראוי הוא שזכותו יהיה עם כל שבט ושבט. ועוד לפי שכל ישראל נקראו על שם יוסף שנאמר אולי יחנן ה' שארית יוסף. וכן אמר שמעי הנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף. ולפי ששמעי היה חכם גדול רבו של שלמה דכתיב והנה עמך שמעי בן גירא. רמז לו בזה שני דברים. האחד שלא יגמלהו כרעתו. אלא שיעשה כיוסף הצדיק שאחיו גמלו לו רעה והוא גמל להם טובה. ולכן הזכיר בכאן בית יוסף. והשני שאמר כל ישראל נקראו על שם יוסף. וכל ישראל גמלו לך רעה. ואני יותר מכולם. והם כולם ממתינים אם תקבל אותי. ולכן באתי היום ראשון לכל בית יוסף. ואם תקבל אותי שגמלתיך רעה יותר מהם. מיד יבואו כולם ותהיה מלך על כל ישראל שנקראו בית יוסף. ואם כן אחר שכל ישראל נקראו על שם יוסף. ראוי הוא שזכותו יהיה עם כולם בחוצה לארץ ובארץ. ולכן הזכיר בכאן מנשה בן יוסף:
